בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רצח במשיכת קולמוס 

רצח במשיכת קולמוס

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

אין כמו לנקום בסלב דרך ביוגרפיה. תשאלו את דרו ברימור וההורים האכזריים של מנהטן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך The Nanny Diaries (צילום: יח"צ)
 מתוך The Nanny Diaries (צילום: יח"צ)   
כמה פעמים חלמתם לנקום בבוס שמירר לכם את החיים? כמה פעמים פנטזתם על הנקמה הזאת מוגשת מתוקה, חמה או הרבה יותר טוב - קרה? אחר כך ירדתם מזה. פשוט כי החיים או השנאה לבוס החדש הפכו את הצורך הזה למותרות. חוץ מזה שגם אם רציתם ללכלך על הבוס ההוא, זה ממילא לא עניין אף אחד.

אבל מה היה קורה אם זה כן היה מעניין מישהו? מה היה קורה אם הבוס שלכם היה סלב או בעל פרופיל ציבורי גבוה? מה היה קורה אם כולם היו רוצים לדעת על אחורי הקלעים האפל שלו? אז הייתם יכולים לעשות מה שעשו שתי הנאניז שחתומות על The Nanny Diaries (בקרוב גם בבתי הקולנוע) למשפחות האצולה הגועליות של מנהטן, אצלן עבדו במשך שמונה שנים - להגיש את הנקמה שלכם בין שתי כריכות קשות, ואפילו לעשות מזה המון כסף.

מחברות "יומני הנאניז" טוענות שהספר הוא סטירי ולא "דוקומנטרי", אבל סומכות על הקוראים שלהן שידעו לקרוא מבין השורות, בעיקר אחרי שסיפרו שוב ושוב שעבדו ביותר מ-30 בתים של משפחות עשירות מאוד מהאפר איסט-סייד. מה שהן מתארות בספר גורם לבוסים ולבוסיות לשעבר שלהן לרעוד מבושה, ולדאוג להפריך שוב ושוב, מעל גבי העיתון, בטורי הרכילות או במסיבות החברה הגבוהה, שלא בהם מדובר.

נו, בטח. גם אתם הייתם עושים אותו דבר אם היו מתארים אתכם כהורים שעושים ילדים רק כי צריך, ומחפשים איך להפטר מהם מהרגע שהם נולדים באמצעות מיני אופריות מנוצלות שמוחזקות בשכר מינימום. הספר אפילו מתאר איך הגברת של הבית מחזיקה כלי מטבח שבאמצעותו היא חובטת בילד בכל פעם שהוא מנסה להתקרב אליה, ולהפריע לה בעיסוקים החשובים הרבה יותר ממנו. למרות ההכחשות, או אולי דווקא בזכותן, לכולם ברור שמרבית ההורים האלו משתקפים בספר.

גם אם נראה שהנאניז העניקו משמעות חדשה למושג "נקמה" הן בהחלט לא חנכו את הטרנד. בהמשך תמצאו מבחר נקמנים שבאמצעות יוזמות ספרותיות הצליחו לגרום לסלבים ולידועים בציבור להתקפי חרדה,
ולגרות לציבור הקוראים את בלוטות הסקרנות.
 
גלן קלוז מתוך "השטן לובשת פראדה" (צילום: יח"צ)
 גלן קלוז מתוך "השטן לובשת פראדה" (צילום: יח"צ)   
השטנית לובשת פראדה (ועובדת בווג)
בתעשיית המגזינים של ניו-יורק זו אמת ידועה: מירנדה השטנית שמשוחקת בכישרון רב על ידי מריל סטריפ היא לא אחרת מאשר העורכת המיתולוגית של ה"ווג", אנה וינטור. לשתיהן יש שיגעונות אופנה פסיכוטיים: מירנדה מסתובבת במשקפי שמש גם בתוך המשרד, ואילו ווינטור לעולם לא מורידה את הצעיף; שתיהן קרות כקרח ומתייחסות לעובדים כגרגירי אבק (ווינטור ידועה כמי שמתבלבלת בשמות של עוזרותיה, ואילו מירנדה קוראת לכולן באותו שם); ושתיהן גם תובעניות עד גיחוך כלפיהם. אסיסטנטית לשעבר של עורכת ה"ווג" סיפרה פעם שוינטור איתרה אותה במהלך חופשה ובלי התנצלויות מוקדמות דרשה ממנה להגיע ללא דיחוי למילאנו. לא פחות.

רוזי לא נשארת חייבת
אושיית הטלוויזיה בעלת הפה הגדול מתוארת כמעט אחד לאחד בספרה של עורכת המגזינים קוסלו Little Pink Slips. את הדמות היא כינתה "ביבי בלייק" אבל כל השאר זועק "רוזי". בלייק היא סלב במידות גדולות שהפכה למוציאה לאור של מגזינים, בדיוק כמו רוזי שניסתה גם היא את מזלה בתחום עם המגזין "רוזי". היא לובשת שורטס גבריים, יש לה רגליים של מתאגרפת (תיאור קצת צורם אך, מה לעשות, מאוד ביוגרפי). רוזי לא שכחה את המחווה הספרותית של קוסלו, וכשקנתה את המגזין שבו היא עובדת מייד הראתה לה את הדרך החוצה. המגזין של רוזי, אגב, כשל חרוצות, בדיוק כפי שקוסלו ניבאה בספר.
 
דרו ברימור מתוך "50 דייטים ראשונים" (צילום: יח"צ)
 דרו ברימור מתוך "50 דייטים ראשונים" (צילום: יח"צ)   
האואטינג הכפוי של דרו ברימור
בספר Falling Out of Fashion מתארת מייסדת המגזין "ג’יין", ג’יין פראט, את סיפורה של רורי בלמור, ילדת פלא שהיה לה מפגש לסבי חולף עם גיבורה מעולם הספרים. בדיוק כפי שקרה במציאות בין ברימור ופראט. כנראה שפראט לקחה את סיום הסטוץ באופן מאוד קשה, אחרת לא ברור מדוע החליטה לעשות לברימור אאוטינג כל כך מהדהד.

הקורבן ג’ודית רייגן
העורכת לשעבר של "ספרי רייגן" ומי שעמדה מאחורי רבי מכר כמו "לעשות מין כמו כוכבת פורנו" ותכננה את פרויקט או.ג’יי סימפסון הסנסציוני, זכתה לתאומה ספרותית בשם ויויאן קלארק, בספר לא מאוד מחמיא בשם Because She Can שנכתב על ידי מי שעבדה תחתיה בבית ההוצאה. רייגן הספרותית תואמת להפליא את דימוי הביץ' האולטימטיבית שיצא לה.

"וויאן קלארק היא אישה חסרת רחמים עם פיוז קצר" שמוציאה לאור ספרים "המקבלים את השראתם ממדורי הרכילות". היא מתעללת פיזית ומילולית בעובדים שלה, ומנהלת רומן עם גבר ניו-יורקי נשוי (ממש כפי שרייגן עשתה בחיים). ולמקרה שעוד לא השתכנעתם שהאישיות של רייגן היא די רקובה, המחברת גם לא מוותרת לה על תסביך הקורבן - אותו הפגינה בפרהסיה כשטענה כי הרצון להוציא לאור את ספרו של סימפסון נבע מהעובדה שהיא עצמה הייתה קורבן להתעללות מינית.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by