בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צביקה, תתפטר 

צביקה, תתפטר

 
 
אמיר עמרמי

מכתב נוקב לצביקה הדר, קומיקאי אהוב לשעבר שהפך לעסקן רייטינג ונציג של קונצרן שמחרב את המוסיקה והנוער

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כחומר ביד היוצר. נינט וצביקה (צילומים: לירז עמיר)
 כחומר ביד היוצר. נינט וצביקה (צילומים: לירז עמיר)   
שלום צביקה,

לפני עשר שנים הייתי נושם אותך מדי שבוע. הקומדי סטור היו עבורי מזור שבועי, רגע לפני שגידי גוב העלה את הלייט נייט המצוין שלו. מה אומר לך ידידי – התאהבתי. חוש ההומור, החן, שמחת החיים, החיקויים, ז'וז'ו חלסטרה – הכל היה מצוין. לא החמישייה הקאמרית, אבל גם לא בדיחות בזוקה.

כבר ארבע שנים שאני רואה את פניך על המסך ואני לא מצליח לקשר בין הקומיקאי האהוב שלי, לדמות חסרת הזהות והאופי שמריצה דחקות על הפסנתרן הנפלא שמופיע לצידה. בחמישי האחרון צפיתי בראיון זריז שלך עם אהרון ברנע, ששאל אותך אם תהיה עונה חמישית של "כוכב נולד". ענית לו בשאלה, כמו ישראלי טוב: "זה כמו שאני אשאל אותך האם תהיה מחר מהדורת חדשות". המסר עבר. תהיה עוד עונה. ואתה ושכמותך תמשיכו להרוס ולהחריב את המוסיקה הישראלית.

אבל יודע מה, צביקה, עזוב אותך מהמוסיקה הישראלית. עזוב אותך מהשוק הגדול הזה. בוא נדאג רגע לאנשים הקטנים - לנוער הנפלא שלנו שמחובר לו MP3 לוורידים, שנושם וחולם על VOD ונכנס לעולם שבו כבר אף אחד לא יוכל לומר לו מה לעשות. היום הם בוחרים את הכוכבים, מחר הם יבחרו את התוכניות, ובעוד שני דורות, הם גם יוכלו לבחור את ההורים שלהם.

הקונצרן הענק הזה שאתה נציגו הפרונטאלי, רק ימשיך להחריב את הנוער ואת הראייה שלו את העולם הגדול. בעוד אתם מטפחים שלושה פיינליסטים, אתם מאמללים אלפי אחרים. כאלה שאין להם סיכוי להגיע לאן שמתי מעט מגיעים. ובשביל מה? כדי להיות מפורסמים. העיקר שיצלמו אותם, שידברו אודותיהם, שיכירו אותם. איפה דחף היצירה? לאן נעלם יצר ההרפתקנות?

אתה ושכמותך מטפחים את חוסר הביטחון אצל בני הנוער, שכמוך, מסרבים לפתח זהות משל עצמם, לפתח חשיבה עצמאית, ליצור, ליזום, לעשות מהפך. תראה מה זה - הדיסק של נינט רק יצא לאור וכבר קיבל אלבום זהב. שאפו ידידי, עיניי אינן צרות, אבל מכאן ועד הטענה שמדובר בטובת שוק המוסיקה הישראלי? סלח לי, אבל הדרך עוד רחוקה.
 

אז מה היה לנו שם?

יום אחד, כל זה יהיה שלך. מחר, יותר נכון.
 יום אחד, כל זה יהיה שלך. מחר, יותר נכון.    
הראל סקעת הוציא אלבום בכורה נחמד, שי גבסו הגיע לאמת שלו (אולי) רק לאחרונה, הראל מויאל טרם הוציא אלבום ראוי, שירי מימון הייתה מוקד לגזירת קופונים עבור כל מי שיש בכיסו כרטיס ביקור של "מפיק מוסיקלי". כולם עושים פרסומות, טוק שואוז ומתערבבים בעולם המסחרי. הייתי מרחיב גם על מועמדי טקס "אנשי השנה", אבל זה טקס שמייצג את הפריים טיים הכפוי של הערוץ שאתה עובד בו, ולא את גחמות האיש הקטן, כמו זה שכותב לך כאן.

רפאל מירילא החביב עמד לצדך מול המצלמה ואמר שהדבר הכי חשוב לו זה להוציא אלבום. עוד הוא הוסיף "חשוב לי תמיד לחדש את עצמי". תגיד לי אתה צביקה - מישהו בכלל מכיר אותו שהוא צריך לחדש את עצמו? תראה את רמת הדרישות העצמיות שהצבתם לו ולחבריו, שהם בטוחים שהם מינימום להקת "תמוז".

יצאתם בקמפיין נגד אלימות. ידידי, זה פופוליסטי בערך כמו קריאות בתוך הכנסת לוועדות חקירה. ספק אם נער אלים אחד שינה את דעתו בעקבות השיר המעצבן הזה. אבל מה לגבי טיפוח חלומות השווא אצל אלפי בני נוער? יש לך מושג מה הערצה עיוורת עושה לילדים האלה? היא הורסת להם את האינדיבידואל, הופכת כל אחד לשופט תרבות בשקל. אני רוצה להאמין שאתה לא באמת מאמין בזה. אני רוצה להאמין שאתה יודע שאתה עסקן, לא קומיקאי ולא אמן. איש עסקים ממולח, מגיש טלוויזיה, צינור.

הסיכוי שהמכתב הזה יעצור את תכנוני העונה הבאה שואף לאפס. הרי זאת מכונת כסף משומנת, אז למה להפסיק? אממה, מישהו צריך לשלם את המחיר. אל תתיימר לקדם את שוק המוסיקה. יש לך השפעה עליו - כן. אבל זה לא אומר שהיא לטובה. באמת צביקה, מה זה החרטה הזה?
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by