בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לוקלי  
מוזיקה עכשיו- תגידו A-Wa  

מוזיקה עכשיו- תגידו A-Wa

 
לוקלי  |
 

מעטות הפעמים בהן אתה נוכח בהופעה שגרתית ומרגיש בניחוחות של עידן חדש במוסיקה הישראלית. קראו לזה "מהפיכה" , קראו לזה "תופעה" , או קראו לזה A-Wa.

 
 
 
 
 
 
 
 
 

השירה התימנית בארץ, מנהלת קרוב ל-80 שנה רומן עם המוסיקה הישראלית העברית, רומן שידע עליות, מורדות, מהפיכות ו"גטו" . זה החל בשנות ה-30 בפי זמרות כברכה צפירה ( "שיר העבודה והמלאכה" , "בכרם תימן" ) , אסתר גמליאלית ( "הטנדר נוסע" ,"גדליה רבע איש" )  ועוד שנחשבו פורצות דרך והפיצו את השירה העברית בניחוח תימני בעיקר בתיאטרונים ( צפירה אף הופיעה בטקס המכביה השני ב1935 ) . עם תחילת שנות ה-40 החל הסגנון התימני לדעוך מעט מלב הקהל הרחב, והסגנון האירופאי הוא שבלט בארץ, עם הקמת "האופרה הארצישראלית העממית" ב1941, ועם צמיחת המוסיקה ה"קלה" יותר בתיאטרון "לי לה לו" (של משה ואלין) , בו גם השתלבו זמרות תימניות כשושנה דמארי וחנה אהרוני, שדי קיבלו ביקורת על השימוש ב-ע' וב-ח' וניסו להטמיע זאת, בעל כורחן.

 

בסוף שנות ה-40 החלו לצאת  אמנים כשלמה מוקעה ( "סעדיה המסכן") , שהיה כמעין "פלפל אל מצרי" התימני ושילב בהומור את הווי העדה התימנית בישראל, שלמה דחיאני ודומיהם, שעל אף שזכו להצלחה רבה בקרב העדה התימנית בארץ, לא נכנסו לתודעה הציבורית והיו כמעין "נטע זר" , שהתעשיה חדורת "ציונות" ומעט "סטריאוטיפית" (שלא לומר "גזענית") סלדה מהם.

 

 

 
 

בשנות ה-50 החלה לפרוח מעט המוסיקה התימנית ( נקראה אז מוסיקת "פולקלור"), ונדמה היה שהקהל ( בעיקר ה"ממסד") מקבל את ה-ע' וה-ח' וכמה מנושאי הדגל הבולטים שלה היו: להקת "ענבל" (של שרה לוי תנאי),  זמרות ישראליות בעלות גוון קול "תימני" כחנה אהרוני, אהובה צדוק, אילנה דמול ועוד ששרו שירים בניחוח תימני כדוגמת "זכריה בן עזרא", "סעדיה השוטר", "אל גנת אגוז" , "סעי יונה", "אם ננעלו" ועוד. לבל נשכח את הזמרת התימניה המצליחה ביותר באותן שנים- שושנה דמארי, שעל אף שהחלה עוד בשנות ה-40 , היה זה רק באמצע שנות ה-50 שהעזה להביא את המוסיקה התימנית לקהל ה"מיינסטרימי" הישראלי, כשהשיא היה בהשתתפותה בסרט "באין מולדת" (1956)  , שדיבר על עליית משפחתה ארצה מתימן.

 

כמו כן, להקות וזמרים פופולאריים המזוהים עם שירי "ארץ ישראל",  השתמשו בשירים בניחוח תימני שהפכו להיטים בן רגע: כך למשל להקת איילון שרה על "רומיה ויואל" ו"פלאפל" (ולנו יש פלאפל, פלאפל, פלאפל) , צדוק סביר ביטא את ה"שד העדתי" בין תימנים לאשכנזים בשירו מ1958- "שכנוזים" , אהרון צדוק וישראל יצחקי ביצעו לסירוגין את "הפטנט מתימן", יוסי בנאי, אבנר חזקיהו ויונה עטרי ביצעו את "בכרם תימן" של אסתר גמליאלית ב"תל אביב הקטנה" והפכו את הפזמון ללהיט היסטרי.   באותן שנים גם בלטו החפלות של "סולימן הגדול" (שלמה כהן) שלצד שירי סוכנות ואהבת המולדת, שילבו שירים בעלי נופך תימני.

 

דמות חזקה שנטלה חלק במתן ביטוי לתרבות התימנית בישראל היה סעדיה דמארי, שחקן ושדרן שב1950 מונה למנהל המדור לעולי תימן ב"קול ישראל", ובתכניתו הציג את המנהגים, המוסיקה  וההווי התימני לקהל הרחב. אחד מכוכבי תכניתו היה אהרון עמרם, מי שמכונה עד היום "מלך השירה התימנית" ואחד מסמליה הנצחיים.

 

 

שנות ה-60 , שנים בהן העולם נטה לכיוון מוסיקת עמים ופולקלור, היו למעשה שנות פריחה בזמר התימני. אחת הלהקות המצליחות בארץ ובחו"ל אותן שנים הייתה להקת  "שלישיה תימנית" עם הסולנית שרה אביאני, ששרה בניחוח תימני שירים בעברית ובתימנית ברחבי תבל.  אהרון עמרם הוציא את תקליטיו הראשונים והנחיל קלאסיקות באותן שנים כ"שר הממונה", "עת דודים כלה", ושירים רבים מהדיואן התימני, שהפכו במרוצת השנים לנכס תרבות תימן.  זמרת בולטת נוספת בשנות ה-60, הייתה חבצלת רון, שבתחילת העשור הוציאה תקליט שכולו מהשירה התימנית, השילב אלמנטים פופולאריים של סרף, רוק ואפילו יוונית. בארץ הקהל התקשה לעכל זאת, אך בגרמניה חבצלת עשתה חיל והופיעה בטלויזיה כ"זמרת האקזוטית מישראל". הזמרת השורשית התימניה הבולטת באותן שנים הייתה שושנה טובי, ששמרה על השירה התימנית היותר שמרנית ומסורתית.

 

 

באמצע שנות ה-60 , עם צאתן של זמרות כשושנה דמארי, אהובה צדוק, חנה אהרוני ועוד לחו"ל והשקעת מרצן שם, נדמה כי חלה דעיכה קלה בפופולאריות המוסיקה התימנית בארץ, מה גם שאריס סאן והמוסיקה היוונית לקחו את הקופה והפכו לדבר החם ביותר ( ומהצד השני ג'ו עמר שעוד בסוף שנות ה-50 נתן כבוד לעדה המרוקאית) , לצד הפופ והרוק שהחלו תופסים תאוצה בישראל, ולמרות זאת, בסוף שנות ה-60, השירה התימנית עלתה מדרגה בפיה של צביה אברבנאל (בר) - אמנית רב תחומית, כוריאוגרפית וזמרת שלקחה את השירה התימנית השורשית, שילבה בה ג'אז, פופ ורוק בעיבודו של אלברט פיאמנטה ויחד עם הברנשים של פיאמנטה הגדירה מחדש את פסקול השירה התימנית בישראל.  ביטוי נוסף לפופ והתימנית היה בסרט "השכונה שלנו" מ1968 כשציפי שביט ביצעה בחיקוי "תימני" בליווי להקת הקצב "האריות" את "דרור יקרא" .

 

הרדיו מאן לשדר, אך הקהל אהב את הסאונד המאוד חדשני וראשון לסוגו בישראל. צמד נוסף שבלט בסיקסטיז, אך נטה יותר לכיוון שירי העם, היו "צמד העמרנים" (ברק ושלום עמרני) שהביעו את "כור ההיתוך" , לצד שירים תימניים גם בשיר העברי "הרמטכ"ל התימני" .

 

היה זה בשנות ה-70 שהמוסיקה התימנית באמת חדרה ללב המיינסטרים הישראלי: צמד צפרי חרכו את הטלוויזיה ותחנות הרדיו, יגאל בשן הוציא תקליט דיסקו תימני ( "צבעים") ושילב בלהיטיו (כ"יש לי ציפור קטנה בלב") את המנעדים התימניים, פסטיבל הזמר המזרחי ( "דרור למנצח שיר מזמור") נתן לגיטימציה למוסיקה ה"מזרחית" וגילה כמה מהכוכבים הגדולים ששילבו מוטיבים תימניים מובהקים בשירתם, ביניהם: שימי תבורי, משה הלל, אבנר גדסי ועוד, בראשם המוסיקאי  אביהו מדינה.  שנות ה-70 גם גילו את עפרה חזה, החל מסדנת תיאטרון שכונת התקווה ( וגם כוכב נוסף בסדנה- מיכאל סינוואני)  ועד ללהפוך לזמרת התימניה המפורסמת בכל הזמנים בארץ ובעולם.

 

 

שנות ה-70 גם הביאו את "המהפכה המזרחית" לדרגה נוספת עם פריצתם של צלילי הכרם (דקלון ובן מוש) וצלילי העוד ללב הקונצנזוס, ולבל נשכח את אהובה עוזרי, שרה בדני, משה גיאת ואחד הכוכבים הגדולים של השירה התימנית בכל הזמנים- ציון גולן, שפרץ עם השתתפותו בפסטיבל "סגנון עדת תימן" משנת 1977 ( "פסטיבל שבזי") , שהפך את המוסיקה התימנית לחלק בלתי נפרד מהממסד הישראלי. באותן שנים, גם "נולדו" שני כוכבים נוספים שהגיעו מלהקת ענבל שהופיעה ברחבי העולם בהצלחה- הסולנים - ניסים גרמה וצדוק צברי.

 

 

בסוף שנות ה-70 ושנות ה-80 המוסיקה התימנית פרחה עם זמרים כג'קי מקייטן, זהר ארגוב, חיים משה, שלצד השירים ה"מזרחיים", לא שכחו את המקורות התימניים על ברכיהם גדלו. ב1982 עלתה ההצגה המוסיקלית "ילדי הכרך" בכיכובם של ניסים גרמה, עדנה גורן, דינה גולן ועוד, שהציגה את חיי העולים מתימן, וזכתה להצלחה רבה.

 

ב1986 קמה התימניאדה הראשונה ( הנמשכת עד היום) ומסמלת למעשה את מיסוד התרבות התימנית בישראל.

 

 

עם סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, החלה דעיכה קלה נוספת בפופולאריות של השירה התימנית בקרב הקהל הרחב עם פריצת המוסיקה הטורקית ללב הקהל בדמות עופר לוי, זהבה בן וכו' וזה השתנה עם המהפיכה ה"מזרחית" של אייל גולן ואתניקס באמצע שנות ה-90, שלמעשה מיתהג את המוסיקה התימנית כמוסיקה "מזרחית" (שלא בצדק). ולא, לא אכנס לזה ששלושת נציגי ישראל שזכו באירוויזיון הם ממוצא תימני: יזהר כהן, גלי עטרי ודנה אינטרנשיונל ( זה לדיון אחר) .

 

לפריחה המחודשת של השירה התימנית, הייתי עד באחד מתקלוטיי, כשנתבקשתי להכין פלייליסט שירים תימניים, מזרחיים, טורקיים וכו'. במשך הזמן ומחקריי המוסיקליים, נגליתי לדור צעיר המוצא במוסיקה התימנית השורשית מושא הערצה ושואב ממנה השפעות רבות.

 

 

 
a-wa
 a-wa   צילום: פרטי 
 
 

בשנים האחרונות נראה כי המוסיקה התימנית חדרה שוב ללב המיינסטרים ולא מתכוונת לסור ממנו. הרכבים תימניים עושים חיל בארץ ובחו"ל, ומשלבים את האלמנטים התימניים השורשיים בשילוב מוסיקה מודרנית חדשנית ועדכנית לעולם. ניתן לראות כמה וכמה נושאי דגל כאלה: "yemen blues"( רביד כחלני)  , לירון עמרם וה"פנתרים", שי צברי וכמובן - A-Wa.

 

 

 

 

אז מי הן A-Wa? שלוש אחיות צעירות לבית משפחת חיים ( לירון, תאיר ותגל חיים) , הגדלו בכפר "שחרות" בערבה. מכיוון שכדי להצליח בתעשיית המוסיקה, אתה חייב להיות "איפה שהכל קורה" - דהיינו תל אביב, האחיות מצאו עצמן בעיר הגדולה ומאז משקיעות מלוא מרצן במוסיקה.

 

הן החלו להופיע במקומות קטנים, ולאט לאט השמועה התל אביבית פרשה כנפיים והן מצאו עצמן מופיעות ברחבי אירופה ותבל עם מקצבים אוריינטלים מודרניים תוך שימור השירה התימנית השורשית והמסורתית. לאחרונה הוציאו את הסינגל הראשון- "חביבי גלבי",  מאלבום הבכורה שלהן בהפקתו המוסיקלית של תומר יוסף.

 

מה שמייחד את השלישיה, זה שלל ההשפעות המוסיקליות עליהן: החל משלמה מוקעה, דרך עפרה חזה, זהר ארגוב, מוסיקה טורקית, יוונית, רגאיי, אלקטרו, טכנו, האוס, רוק וכמובן- שירי ארץ ישראל הישנה והיפה. האחיות ניצלו היטב את השפעות אלו ורקחו בעזרת יוסף את התרכובת המוסיקלית המנצחת, שלא ניתן להגדירה בסגנון מסויים ( ואין צורך). הן מביאות גרוב, צ'ארם והמון שמחת חיים ( כשמן כן הן), משהו רענן וייחודי שאין בשומקום אחר, ומצליחות להעביר את המוסיקה התימנית לכלל הקהל: אשכנזי, תימני, מרוקאי, טורקי, פולני, רומני ומה לא? כולם שרים תימן! ( או לפחות רוקדים ).

 

 

 

בחמישי האחרון נכחתי, לראשונה, בהופעת השקת סינגל הבכורה שלהן- "חביב גלבי" ב"בארבי" תל אביב, וסוף סוף הבנתי פשר ההתלהבות האופפת את קהל מעריציהן הנאמן המלווה אותן מהופעה להופעה.  האולם היה מלא עד אפס מקום, יותר מאי פעם, כולם רקדו- מגילאי 18 ועד גיל 70 , מכל העדות והצבעים, כולם פיזזו לצלילים ממחוזות אחרים, שמבלי להבין מילה, נשמעים הכי נורמטיביים ו"מגניבים" בפי האחיות הכריזמטיות. בכניסה פגשתי 2 מכרים ותיקים האחראיים למהפכה התימנית שחוללה עפרה חזה בעולם- יאיר ניצני ויזהר אשדות, שהפיקו עבורה בין השאר את "גלבי" ו"אם ננעלו" שהפכו לסנסציה עולמית.

 

החפלה החלה עם YaRaitash הקצבי בביצוע מעט אלקטרוני, ומיד שריקות והתלהבות הקהל החלה גועשת ועולה על גדותיה: רבבות החלו לרקוד ולהתנועע, להרים ידיים ולצעוק כאילו אין מחר, או כאילו מדובר לפחות ברוק סטארס מארה"ב שקפצו להופעה המונית באיצטדיון. לאחר מסכת של שלושה שירים תימניים בגוון גרובי Fאנקי והיפ-הופי, עלה לבמה האורח הראשון של הערב: שי צברי, שלאחרונה הוציא את אלבום הבכורה המאוד מצליח שלו- "שחרית", מתוכו ביצע את "אבוא בגבורות אדיר".  ההפתעה הגדולה, הייתה ביצועו המשותף עם האחיות חיים ל"שיר מספר 8" ( מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: מיקי גבריאלוב)  שביצע במקור אריק אינשטיין באלבומו "בדשא אצל אביגדור" (1971). כשצברי והאחיות שרו "יונתי, תמתי.." , הקהל יצא מגדרו ונראה היה כי הבארבי עולה באש.

 

הפתעה נוספת הייתה תומר יוסף, מפיק האלבום, שביצע עם האחיות את "אהבת רעיה רצוני" (מילים: רבי שלום שבזי, לחן: אהרון עמרם) שנתפרסם בביצועו של זהר ארגוב מאלבומו "היו זמנים" (1981) בביצוע סוחף ואנרגטי. לאחר מכן ביצע יוסף עם האחיות את שירו "אני רוצה לזוז" . לאחר כמה קטעי רגאיי ראפ  בתימנית אסלית, ולאחר קטע תיפוף ארוך במיוחד, הגיעה ההפתעה השלישית: הרקדנים המקוריים מהקליפ הרשמי של האחיות ל"חביב גלבי" ,  שהקדימו את הביצוע של הערב, שהקהל זמזם בעל פה גם מבלי להבין מילה.

 

לאחר שני הדרנים מוצלחים, תם הערב שנגמר כל כך מהר (וחבל) והותיר טעם של עוד ( ומשום מה, תיאבון רב לג'חנון) .  A-Wa הן אחד ההרכבים המיוחדים, מעניינים ומסקרנים שיש במוסיקה הישראלית העכשווית, ואם אתם מעוניינים להצטרף לחוויה ולצפות בהיסטוריה מתרחשת- לכו לראותן בהופעה!

 

יש לציין את חבורת הנגנים המצוינים שתרמו רבות לערב: אמיר ברסלר (תופים) , יוגב גלוסמן (בס וכינור), הוד מושונוב ( קיטאר וקלידים)  ואמיר זאבי (גיטרה חשמלית) .

 

לאור הביקוש הרב וסגירת הקופות של המופע האחרון, האחיות תופענה שוב ב"בארבי" ב20 למאי (20.5) בשעה 20:30 ( פתיחת דלתות) . אסור לפספס!

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by