בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לוקלי 
מוזיקה היום: יום הולדת לאהובה עוזרי  

מוזיקה היום: יום הולדת לאהובה עוזרי

 
לוקלי |
 

השבוע חוגגת אגדת המוסיקה אהובה עוזרי את יום הולדתה ה-67 , מהיוצרות החשובות, משפיעות ומלאות נשמה בישראל ובכלל.

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 

כשאומרים "מוסיקה מזרחית" אי אפשר שלא להעלות את שמה של עוזרי כאחת מחלוציה בארץ, וכשאומרים "מוסיקה ישראלית" אי אפשר שלא להעלות את שמה של עוזרי כאחת היוצרות החשובות והססגוניות שבה.

 

אהובה עוזרי, שהוציאה עד כה קרוב ל-20 אלבומים ( כולל אוספים) היא כל מה שיפה בארץ ישראל וכל מה שישראלי: היא ימי הקינה והעצב, היא ימי השמחה והתהילה, עתות המלחמה והניצחון והיא אנחנו.

 

אי שם בשנות ה-70, עוזרי נחשבה מבחינת הממסד לסוג של "עוף מוזר" , אמנית מוכשרת המנגנת על בולבול טרנג ( עליו למדה לנגן מראווי שנקר) ושרה שירים מהנשמה ומהרגש, שירים אישיים שאינם חוששים לדבר גם על מה שרע ומצער, בכך פיצצה מעט את הבועה הנאיבית שהייתה בשירים עד כה. כשהיא שרה "היכן החייל שלי?" באלבומה הראשון מ1975, היא שרה את בכיין של האמהות הדואגות וביטאה כאבן של המשפחות השכולות. היא לא ניסתה להיות אמנית רדיו, היא ניסתה להיות אמנית המביעה את רחשי לבה במוסיקה שלה ותו לא. וכשהיא שרה על עצבותה המרה ומורת רוחה על בשורות האיוב שהמלחמה הביאה עימה, מיתגו אותה ישר כ"זמרת דכאון ושכול" , ולא כזמרת "נשמה" . לא היה משנה שאר שיריה, שהיו חלקם שמחים כ"עמק הפרחים" הרומנטי, או "כינור דוד" , היא עדיין מותגה זמרת "דכאונית" , ולו בגלל ששרה מהנשמה ולא בחלה ב"מסחריות" השגרתית.

 

בשנות ה-70, כשהמוסיקה ה"מזרחית" החלה לפרוץ לתודעה הקולקטיבית ולצאת מעט מהגטו התקשורתי בו הייתה נתונה, עוזרי הייתה מנושאי הדגל של המוסיקה הזו ומאלה שעלו על "המוקד" העדתי, לא מרצון או כוונה, אלא מכיוון שהיא הייתה חלק מהסטריאוטיפ הלקוי שהתקשורת מיאנה לפרגן לו. כולם הכירו אותה והכירו כישוריה, אך מעטים הכירו בה.

 

 

 

 
 

 

ועם זאת, עוזרי, עוד בתחילת דרכה, הפכה להיות אחת היוצרות המוערכות על ידי הקהל, אותו קהל שבא לראותה בחפלות, שרכש את תקליטיה וראה בה סמל ל"אנטי נורמטיביות" ששרה בישראל אז.

 

לפניה, מעט הנשים שהיו סינגר סונגרייטריות החושפות את עצמן ואת מאווי נפשן העמוקים ביותר בריש גלי, שלא מתביישות לומר שעל לבן ועוד לקנח זאת בצלילים שהאוזן הישראלית התקשתה לעכל (חלקה לפחות).

 

עוד נקודת ציון של עוזרי כפורצת דרך, היא השתתפותה בסרטו של אורי ברבש- "ימים של חול"- הסרט הראשון שעסק בתופעת הזמר המזרחי ב1977. בסרט, עוזרי במלוא תפארתה, צולמה במעוז חפצה- כרם התימנים, שוחחה יחד עם אמה על הקיפוח, הערגה לימים אחרים ועל קשיי המחיה במציאות העכשווית (של אז). זו  אהובה- אחת ככולם, ענווה וצנועה, מדברת בגובה העיניים ולא שוכחת מאיפה באה.  היא אף פעם לא חשה עצמה כוכבת "מעל העם", יוצרת של אחת לדור ושאר הסופרלטיבים ההולמים אותה בצדק. היא פשוט אהובה עוזרי מכרם התימנים, עם הקשיים, המהמורות,  העליות והמורדות, והמציאות שהובילה אותה לכתוב שירים המדברים לכל אוזן ולכל "עדה" .

 

כמורה לפיתוח קול, גידלה וטיפחה אינספור זמרים, ביניהם זהר ארגוב ז"ל, שאהובה הייתה זו שפתחה לו את הדלתות לקסם הזה שנקרא מוסיקה, והייתה מנטורית שלו ושל עוד רבים שלמדו ממנה, לא רק מה זו מוסיקה, אלא גם מה זו נשמה.

 

אני נזכר באחת מפגישותיי עם אהובה, עת סיפרה לי שהיא וחבר ילדותה מהכרם, שאול מזרחי ( מבצעו הראשון בעברית של השיר "נזכר אני במבטך", 1977)  , היו משתובבים, מהלכים יחד בכרם התימנים ושרים שירים בכדי לתפוס אמרגן שייקח אותם תחת חסותו. בדיעבד, עוזרי הצליחה לפלס דרכה ללב המיינסטרים בתקופה בה לא היו יחסי ציבור ( ואם היו, זה לא היה בנגיש) , לא היו כל כך סדרני הופעות ולא היה מי שיעז להפר את ה"וטו" הלא רשמי ויעניק לה שער בלהיטון או במגזין כלשהוא.

 

 

 

שיריה יצאו מהלב והגיעו אל הלב, עברו מאוזן לאוזן, מפה לפה והפכו אותה לאמנית של העם ולא של הרדיו. מכאן ולרדיו הדרך הייתה יותר קצרה.

 

השם "אהובה עוזרי" והמושג "מוסיקה" חד הם. גם כשעוזרי אובחנה  כחולת סרטן במיתרי הקול  ( קולה הוא כוחה) ועברה ניתוח לכריתתם, היא לא ויתרה על המוסיקה, שמאז ומתמיד נתנה לה סיבה לחיות, לשרוד ולהתגבר על אינספור קשיים בלתי נסבלים שעברה לאורך חייה. היא הוסיפה ליצור ולכתוב שירים, שהפכו לנכסי צאן ברזל ועד היום, בגיל 67, היא נחשבת לאחת היוצרות המבוקשות והאהובות בישראל- לא בגלל שהיא השתנתה עם הזמנים מבחינה מוסיקלית, אלא בגלל שכמיהתה ליצור ולדלות מנפשה מוסיקה- רק מתגברת מיום ליום, ולרגש אין גיל ואין תקופה- הוא תמיד רלוונטי ונוגע בלב.

 

כאמור, בין נכסי הצאן וברזל שעוזרי עשתה עמנו חסד והביאה לעולם, ניתן למצוא את "היכן החייל שלי", "עמק הפרחים", "צלצולי פעמונים", "קול קורא לי במדבר",  " האיש ההוא" ועוד רבים וטובים.  אין אמן ישראלי כמעט שלא ביצע משיריה: אייל גולן, צלילי הכרם (דקלון) , ישי לוי, שרית חדד, חוה אלברשטיין, ברי סחרוף, רונה קינן ועוד.

 

לא משנה אם אתה שומע רוק, או אתה שומע "מזרחית" , או אתה שומע ג'אז- תמיד תמצא בתבלין המוסיקלי של עוזרי את הכל מהכל ואת החיבור המיוחד לכל סגנון מוסיקה אפשרי.

 

אני רוצה בהזדמנות זו לאחל לאהובה עוזרי שנים רבות של יצירה פורייה, של בריאות, מוסיקה ושלל צלצולי פעמונים.

 

 

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by